לרובנו אין מושג איך יודעים למי ללכת, איך למצוא ואיך לבחור, ומה ההבדל בין המטפלים השונים. אז כמה כללים בסיסיים:

1. נסו לקבל המלצות מהצוות החינוכי או מחברים ומשפחה.

2. מותר ורצוי לקבוע פגישת היכרות ורק אז להחליט אם זה מתאים. קשר של אמון בין המטפלת להורים חשוב להצלחת הטיפול.

3. אם פניתם בגלל בעיה ספציפית, כדאי לציין זאת בשיחה מקדימה. טיפול בחרדות עשוי להיות שונה מטיפול בקושי חברתי או בטראומה, ולחלק מהנושאים יש טיפולים מותאמים.

4. טיפול באמנות, במשחק, דינמי דיאדי או CBT: כל אלה גישות שונות בטיפול נפשי, שלכל אחת דגש קצת שונה, אך כולן באות לחולל שינוי בנפשו ובמציאות חייו של הילד ושל משפחתו. חשוב – בעיקר בגילים הרכים – שלהורים יהיה חלק בטיפול והם יהיו שותפים לתהליך הטיפולי.

5. מטפלים רגשיים, תרפיסטים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים – מה ההבדל?

כולם בעלי מקצוע שעוסקים בנפש (ברגש, התנהגות ותפיסה). פסיכיאטרים הם רופאים, ורק להם מותר לרשום תרופות. פסיכולוגים עוסקים בטיפול נפשי ובאבחון. גם עובדים סוציאליים קליניים עוסקים בטיפול רגשי/נפשי. מטפלים או תרפיסטים באמנות הם בעלי הכשרה אקדמית (תואר שני לפחות) המשלבת בסיס נרחב בפסיכולוגיה עם שימוש בכלי יצירתי: אמנות, תנועה, דרמה, מוסיקה וספרות, והם מומחים בשימוש בעוצמה הטיפולית של כלים אלה כדי להגיע מעל ומעבר למילים.

6. בדקו מיהו בעל המקצוע אליו אתם פונים: למעשה כיום לכל אחד מותר להציג עצמו כמטפל, מדריך או יועץ. מכיוון שמדובר בדיני נפשות, חשוב לא להתבייש ולבדוק, האם למי שעומד מולכם יש תעודות המעידות על הכשרה רחבה ומוכרת? האם יש לה הדרכה או גוף המפקח עליה? האם הוא חבר באיגוד מקצועי?

ולסיום, אל תפחדו לפנות והקשיבו לקול הפנימי שלכם – חשוב שתרגישו בנוח, ושאתם יכולים להתחבר למי שעומד מולכם.

–